בנם של מסרק ואברהם. נולד בשנת תשס"ז (2007) בירושלים. אח לפוויין.

אירמיאס (אירמי) גדל והתחנך בשכונת קטמון בירושלים. קסם של ילד - טוב לב, נעים הליכות, חייכן ואהוב על הבריות. למד בבית הספר היסודי "לוריא" ומגיל צעיר אהב לשחק כדורגל.

בשנת 2018 עבר עם משפחתו ליישוב מעלה אדומים, שם למד בבית הספר "תומר רחל" ובהמשך בתיכון "דקל וילנאי אורט". מכריו תיארו תלמיד אהוב על המורים והתלמידים, בעל חוש הומור שהשרה אווירה טובה בכיתה והתרחק מריבים וויכוחים. בשעות הפנאי השתתף בתוכנית מג"ן (מוח, גוף ונפש) להעצמה אישית, בילה עם חברים ושיחק פיפ"א בהתלהבות. כאוהד מושבע של קבוצת הכדורגל הספרדית "ברצלונה", צפה בכל משחקי הקבוצה וחגג כל שער בהתרגשות.

אירמיאס היה בן מסור ואח תומך. הוא כיבד את הוריו, הסב להם נחת, ועם אחותו שמר על קשר חם. "ילד של בית" ו"אח גדול הכי טוב שיש", כדברי יקיריו. בן משפחה שאפשר לסמוך עליו, להתייעץ עימו ולצחוק איתו. באישיותו מלאת החיים מילא את הבית באור ובשמחה.

אירמיאס היה נער מסודר ומאורגן שפעל מתוך אחריות, דיוק ותכנון. בחייו לא היה מקום לאלתורים או ל"פתאום", כל דבר עשה בזמן הנכון, בסדר מופתי ובתשומת לב לפרטים. הוא ניחן במשמעת פנימית, בהתמדה וביכולת לבצע כל משימה מבלי לדחות דבר למחר. כשהאמין בצדקת הדרך, צעד בה בביטחון ופעל בנחישות להשגת המטרה, נאמן לאמת שלו ולא מושפע מרעשי רקע של הסביבה. "כלום לא משנה אם כלום לא משתנה", נהג לומר, "האושר הוא בחירה, ורק אתה מחליט מה טוב ומה רע ואת גודל הצרה". עבורו, מילים אלו לא היו סיסמאות ריקות, אלא דרך חיים של לקיחת אחריות, חוסן פנימי ובחירה מודעת בטוב.

בלט כחבר טוב ונאמן, קשוב, מכיל ונכון תמיד לעזור. חבריו ידעו כי על אירמיאס אפשר לסמוך ולפנות אליו בעת צרה מתוך ידיעה כי יתייצב מיד לצידך.

הכול הכירוהו כאדם רחב לב, מלא נתינה ואהבת הזולת. במאור פניו, בנוכחותו הכובשת ובחום האנושי שקרן ממנו התחבב מיד על כל סובביו.

עם סיום לימודי התיכון נסע לטיול בחו"ל וחזר נלהב ומלא חוויות.

כמי שגדל על אהבת הארץ ואהבת העם, אירמיאס היה נחוש לתרום למדינה ולשרת בצבא.

באוקטובר 2025 התגייס לצה"ל, שובץ כנהג בחיל הלוגיסטיקה והחל במסלול טירונות.

רב-טוראי אירמיאס בהתא נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ב בחשוון תשפ"ו (13.11.2025). בן שמונה-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ואחות.

אחותו פוויין ספדה: "היית אח שכולם רוצים, מלא חיים, מלא אנרגיה, מלא צחוקים. אהבת כדורגל כמו שאוהבים משהו מהנשמה. כל משחק היית הופך לאירוע, כל גול היה חגיגה לכל מי שהיה לצידך, בהתלהבות. כשהיית משחק פיפ"א כל הבית היה יודע, בצעקות ובהתלהבות. הכול היה חלק מהקסם שלך. זה אתה: חי אמיתי, מלא תשוקה מלא רוח שובבה. אנחנו נאהב אותך תמיד, נזכור אותך תמיד ונמשיך לשמוע אותך צועק גול איפשהו בתוך הלב".

ספדה דודתו: "אירמי שלנו, קשה להיות ברגע הזה ולמצוא את המילים. היית רק בן שמונה-עשרה. לפני זמן קצר התגייסת והיה ברור לכולנו כמה זה חשוב לך. היית נער טוב לב, שקט, נעים. כל מי שפגש אותך הרגיש את החום שבו. במשפחה תמיד הרגשנו את האור שהבאת לנו. אירמי, השארת לנו חור גדול בלב. אנחנו נישא אותך תמיד איתנו. תמיד תהיה חלק מאיתנו".

בני משפחתו של אירמיאס הפיקו מדבקה עם המשפט "שום דבר לא משנה אם שום דבר לא משתנה" שנהג לומר, וחולצה שעליה כתוב "חיוך קטן משנה הכול, עוד ניפגש חייאתי", מילים המזוהות עם דמותו.

עיריית מעלה אדומים הפיקה סרטון להנצחתו של אירמיאס, ובו בני משפחה וחברים מספרים עליו. הסרטון זמין לצפייה ביוטיוב.